המדריך להורים: אחרי ניתוח כפתורים (צינוריות אוורור)

הימים הראשונים בבית

הפעולה קצרה, ורוב הילדים חוזרים הביתה באותו יום. רובם ערניים כשהם משתחררים, אבל אל תופתעו אם בשעות ובימים שאחרי ההרדמה הילד עייף, קצת מסוחרר או מגושם יותר מהרגיל. זה חולף בדרך כלל תוך יום או יומיים.

צינוריות בדרך כלל לא כואבות. אם הילד בכל זאת מתלונן, אפשר לתת משכך כאבים רגיל לילדים, כמו פרצטמול או איבופרופן, במינון שמתאים לגיל ולמשקל או לפי מה שנכתב במכתב השחרור.

בימים הראשונים יכול לצאת מהאוזן מעט נוזל, שקוף או מעורב בקצת דם. זה צפוי. אם זה לא נרגע אחרי כמה ימים, התקשרו למרפאה.

כשהנוזלים מאחורי עור התוף פגעו בשמיעה, אצל ילדים רבים השמיעה משתפרת כמעט מיד. יש ילדים שבימים הראשונים הכול נשמע להם חזק מדי, עד שהם מתרגלים לשמוע שוב כרגיל. זה עובר בדרך כלל תוך כמה ימים.

רוב הילדים חוזרים לגן או לבית הספר למחרת, או יום־יומיים אחרי הפעולה.

מנקים רק את האוזן מבחוץ. לא מכניסים מקלוני צמר גפן או כל דבר אחר לתוך תעלת האוזן.

טיפות אוזניים: מתי ואיך

אם קיבלתם טיפות אוזניים אחרי הפעולה, או בהמשך בגלל הפרשה, נותנים אותן בדיוק לפי המרשם: כמה טיפות, כמה פעמים ביום וכמה ימים. לא ממשיכים מעבר לזמן שהרופא קבע, כי שימוש ארוך מדי עלול לגרום לזיהום פטרייתי באוזן.

רק טיפות שרופא רשם. טיפות אוזניים שקונים בלי מרשם לא מתאימות לאוזן עם צינורית.

איך מטפטפים: משכיבים את הילד על הצד, כשהאוזן המטופלת למעלה, ומטפטפים לפתח התעלה. אחר כך לוחצים 4 או 5 פעמים על הסחוס הקטן שלפני פתח האוזן. הלחיצות עוזרות לטיפות להגיע עד הצינורית.

אם יש בפתח האוזן הפרשה סמיכה או קרום יבש, אפשר לספוג אותם בעדינות לפני הטפטוף בפיסת טישו מגולגלת, או לנקות את הפתח במקלון צמר גפן טבול במים פושרים. רק בפתח, לא בפנים.

מים: מקלחת, אמבטיה ובריכה

בשבועות הראשונים אחרי הפעולה פועלים לפי ההנחיות שקיבלתם מהמנתח. בשאלה הזו הגופים המקצועיים חלוקים: בבריטניה ממליצים לרוב לשמור על האוזניים יבשות כשבועיים, וההנחיה האמריקאית ממליצה לא להגביל מים באופן שגרתי. אין מחקר שמכריע ביניהן, ולכן ההנחיה של המנתח שלכם היא זו שקובעת.

כשצריך לשמור על האוזן יבשה, במקלחת ובחפיפת ראש: מורחים מעט וזלין על פיסת צמר גפן ומניחים אותה בפתח האוזן, בלי לדחוף פנימה, ומוציאים מיד אחרי הרחצה. אפשר גם אטמי אוזניים רכים או סרט ראש לשחייה.

אחרי התקופה הזו, רוב הילדים עם צינוריות מתרחצים ושוחים כרגיל, בלי אטמים.

מתי בכל זאת כדאי אטמים או סרט ראש: כשמים באוזן כואבים לילד, בזמן הפרשה מהאוזן או אצל ילד שיש לו הפרשות תכופות, בשחייה באגם או בבריכה שאינה נקייה, בצלילה לעומק, וכשטובלים את הראש במי אמבטיה עם סבון, כי מים עם סבון עוברים דרך הצינורית בקלות רבה יותר ממים רגילים.

כשיש הפרשה מהאוזן, לא שוחים עד שהיא חולפת.

לעולם לא משתמשים בפלסטלינה או בבצק משחק כאטם. הם עלולים להיתקע בתעלת האוזן, ולפעמים צריך ניתוח כדי להוציא אותם.

הפרשה מהאוזן: מתי זה צפוי ומה עושים

צינוריות מפחיתות את מספר דלקות האוזניים, אבל ילד עם צינוריות עדיין יכול לחלות בדלקת. ההבדל הוא שכשהצינורית פתוחה, הדלקת לא נשארת כלואה מאחורי עור התוף. היא מתנקזת החוצה, ורואים הפרשה בפתח האוזן.

זו התופעה השכיחה ביותר אצל ילדים עם צינוריות. ההפרשה יכולה להיות דלילה או סמיכה, עכורה, צהובה או ירוקה, ולפעמים מעט דמית. רוב הילדים לא סובלים מחום או מכאב בזמן הזה, ולרוב זה פשוט סימן שהצינורית עושה את עבודתה.

מה עושים: פונים לרופא כדי לקבל טיפות אוזניים אנטיביוטיות במרשם. ברוב המקרים הטיפות לבדן מספיקות, בלי אנטיביוטיקה בפה. עד שההפרשה חולפת לא שוחים, ובמקלחת שומרים את האוזן יבשה עם צמר גפן ווזלין.

מתי להתקשר למרפאה: הפרשה שנמשכת יותר משבעה עד עשרה ימים בלי שיפור למרות הטיפות, הפרשות שחוזרות שוב ושוב, ירידה בשמיעה, או כאב ואי נוחות באוזן שלא עוברים.

מתי צריך בדיקה עוד היום: הפרשה עם חום גבוה, אודם או נפיחות של האפרכסת או של העור סביב האוזן, הרבה דם בהפרשה, כאב חזק, או ילד שנראה חולה. הפירוט נמצא בתיבה האדומה למעלה.

ביקורי מעקב: גם כשהכול נראה בסדר

הביקור הראשון אחרי הפעולה נועד לוודא שהצינוריות במקומן ועובדות, ולעיתים קרובות בודקים בו גם את השמיעה. ההנחיה האמריקאית ממליצה עליו בתוך כשלושה חודשים, ויש מנתחים שקובעים אותו מוקדם יותר. המועד שקיבלתם הוא המועד הנכון לכם.

כל עוד הצינוריות באוזניים, ממשיכים בבדיקות קבועות, בדרך כלל בערך פעם בחצי שנה. הביקורים האלה חשובים גם כשלילד אין שום תלונה באוזניים או בשמיעה, כי חלק מהבעיות לא מורגשות בבית.

המעקב לא נגמר כשהצינוריות נושרות. מומלץ ביקור נוסף חצי שנה עד שנה אחרי שנשרו, כדי לוודא שהאוזניים בריאות ושעור התוף נסגר.

כשהצינורית נושרת

הצינורית לא נשארת לתמיד. עור התוף מתחדש כל הזמן, ועם הזמן הוא דוחק אותה החוצה. צינורית רגילה נושרת בדרך כלל אחרי 6 עד 18 חודשים, ולרוב לא שמים לב שזה קרה.

כמעט תמיד היא נופלת החוצה, לתעלת האוזן. לעיתים נדירות מאוד היא נופלת פנימה, לאוזן התיכונה. בדרך כלל זה לא גורם לבעיה, ואם צריך, אפשר להוציא אותה.

עד שהצינורית נושרת, אצל רוב הילדים האוזן כבר מתפקדת טוב יותר ולא צריך צינורית חדשה. במקרים נדירים היא נושרת מוקדם, לפני חצי שנה. גם אז ילדים רבים כבר השתפרו, ואם הנוזלים או הדלקות חוזרים, ייתכן שיהיה צורך בצינורית חדשה.

אחרי שהצינורית נושרת, החור בעור התוף נסגר ברוב המקרים מעצמו. אצל כ־1 עד 2 מכל 100 ילדים נשאר חור קטן. הוא נסגר לעיתים קרובות מעצמו, ואם לא, אפשר לסגור אותו בפעולה קצרה באשפוז יום.

צינורית שעדיין באוזן אחרי שנתיים או שלוש אפשר להוציא. זו עוד סיבה להגיע לביקורי המעקב.

טיסות

אפשר לטוס עם צינוריות, ואין סיבה לדחות טיסה בגללן. כשהצינורית פתוחה ועובדת, האוויר עובר דרכה והלחץ באוזן התיכונה משתווה, ולכן הכאב באוזניים בהמראה ובנחיתה בדרך כלל לא מופיע.

אם הטיסה מתוכננת ימים ספורים אחרי הפעולה, או שיש הפרשה מהאוזן לפני הנסיעה, שווה לשאול את המנתח מה הוא ממליץ. וכדאי לברר מראש איך מגיעים לרופא ביעד אם תופיע הפרשה בזמן החופשה.